מתי לא לקחת זוג לטיפול: זיהוי אלימות ומצבים שמחייבים הפניה

מאת אמילי בירן · מטפלת ומדריכה מוסמכת EFT · פורסם 11.10.2026

הערכת התאמה לטיפול זוגי היא תהליך אבחוני מובנה שמטרתו לוודא קיומם של ביטחון פיזי ורגשי, אוטונומיה והדדיות בין בני הזוג, לפני תחילתה של התערבות קלינית משותפת. בבואנו לפתוח תהליך טיפולי עם זוג בקליניקה, הנטייה הטבעית שלנו כמטפלים היא לגייס אמפתיה, לזהות את מעגלי התגובה השליליים ולהציע מרחב בטוח לחיבור מחודש. עם זאת, יש מצבים שבהם עבודה משותפת אינה מתאימה ואף עלולה לסכן: אלימות פעילה או שליטה כפייתית, התמכרות פעילה שאינה מטופלת, קשר מקביל פעיל שמוסתר מבן הזוג, ומשבר נפשי אקוטי או סיכון אובדני. היכולת לזהות קונטרה-אינדיקציות אלה בשלב מוקדם היא אבן יסוד באחריות המקצועית של כל מי שמלווה זוגות.

האחריות הקלינית הראשונה: מדוע מוגנות קודמת לכל התערבות זוגית?

בטיחות פיזית ונפשית היא תנאי יסוד לכל טיפול זוגי יעיל ואתי. ארגון הבריאות העולמי מגדיר אלימות בין בני זוג ככזו שגורמת נזק פיזי, מיני או נפשי, וכוללת גם התעללות פסיכולוגית והתנהגויות שליטה. כאשר קיימת במערכת היחסים אלימות פעילה, דפוסי שליטה כפייתית או תחושת פחד מתמדת, ישיבה משותפת בחדר עלולה לסכן את בן הזוג המאוים, להעניק לגיטימציה שגויה להתנהגות פוגענית במסווה של קונפליקט זוגי הדדי, ולהוביל להסלמה בעקבות דברים שנאמרו במפגש.

אחת המלכודות המשמעותיות עבורנו כמטפלים היא הניסיון לשמור על עמדה נייטרלית בכל מחיר. בגישות מבוססות היקשרות ומערכות יחסים, אנו מורגלים להתבונן על שני בני הזוג כשותפים במעגל שלילי ולחפש את הצרכים הראשוניים הפגיעים מתחת לתגובות הכעס או הנסיגה. אולם כאשר מדובר על דפוסי אלימות במשפחה ובפרט טרור אינטימי (Intimate Terrorism), אין מדובר בקושי הדדי בתקשורת או בהסלמה רגשית מצבית, אלא במערך של שליטה חד-צדדית, כפייה ופחד.

הזמנת הצד הנפגע לחשוף פגיעות או להביע כאב בנוכחות בן זוג תוקפני שוברת את עקרון היסוד של הברית הטיפולית. המידע שנחשף בקליניקה עלול להפוך לכלי נשק ברגע שהדלת נסגרת מאחוריהם. יתרה מזאת, חתירה לחיבור רגשי ופיוס במצב שבו אין ביטחון בסיסי מעבירה מסר סמוי אך הרסני: שהאלימות היא תוצר של הדינמיקה המשותפת, ובכך מוסרת האחריות הבלעדית מן הפוגע.

כיצד מבצעים הערכת בטיחות נפרדת: פרוטוקול שלב האינטייק

הערכת בטיחות ואיתור אלימות חייבים להתבצע בפגישות אישיות נפרדות עם כל אחד מבני הזוג כבר בשלב האינטייק הראשוני. בנוכחות בן הזוג המאיים או השולט, הצד הנפגע לרוב לא יוכל לשתף באופן אותנטי במתרחש בבית, בשל חשש מתגובה או מענישה לאחר היציאה מהקליניקה.

כדי שהפגישות הנפרדות לא יעוררו חשדנות או התנגדות, כדאי להציג אותן מראש כחלק קבוע ושגרתי מתהליך ההערכה. למשל, להסביר כבר בפנייה הראשונה שתהליך ההיכרות כולל פגישות משותפות לצד פגישה אישית נפרדת עם כל אחד מבני הזוג, ולאחר מכן מפגש משותף לקביעת מטרות העבודה. מבנה זה מאפשר לבחון את ההיסטוריה ההתקשרותית, החוויות האישיות, ובעיקר את שאלת המוגנות.

בפגישה האישית, נשאל שאלות ישירות, ברורות ולא מתנצלות:

• האם ישנם רגעים שבהם את או אתה חשים פחד מפני תגובתו של בן הזוג?
• האם במהלך ויכוחים נשברו חפצים, הוטחו דלתות, או נחסמה האפשרות לצאת מהחדר?
• האם חווית איומים, מעקבים, פגיעה פיזית או כפייה מכל סוג שהוא?
• מה קורה בבית כאשר מתגלעת אי-הסכמה מהותית?

אם המידע שנמסר בפגישה הנפרדת מצביע על אלימות פעילה או על חיים בפחד, אין לעמת את הצד הפוגע עם המידע ואין לחשוף את הדברים במפגש משותף. דליפת מידע כזו עלולה להגביר את הסיכון לצד הנפגע. בשלב זה כדאי להתייעץ בהדרכה קלינית ולבנות יחד עם הצד הנפגע, באופן אישי, תכנית בטיחות והמשך.

מצבי קונטרה-אינדיקציה נוספים שמחייבים עצירה והפניה

מלבד אלימות פעילה, טיפול זוגי משותף אינו מתאים בדרך כלל כאשר מתקיימת התמכרות פעילה ולא מטופלת לחומרים או להתנהגויות, כאשר מתנהל קשר מקביל פעיל בהסתרה ללא כוונה להפסיקו, או במצבים פסיכיאטריים אקוטיים כגון פסיכוזה פעילה או דיכאון עם סיכון אובדני, הדורשים קודם כל הערכה והתערבות פסיכיאטרית.

במצבים של התמכרות פעילה לסמים, לאלכוהול, לתרופות מרשם או להימורים, ההתמכרות עצמה מעצבת במידה רבה את הדינמיקה הזוגית, והיכולת לוויסות רגשי, לאמפתיה ולקיחת אחריות נפגעת לעיתים קרובות. טיפול זוגי אינו יכול להחליף טיפול ייעודי בהתמכרות, ועבודה זוגית שמתעלמת ממנה עלולה להוביל לתסכול ולשחיקה. במקרים אלו נכון להפנות קודם כל לטיפול ייעודי בהתמכרות, ועבודה זוגית יכולה להשתלב בהמשך או במקביל, כחלק מתכנית טיפול מתואמת עם הגורם המטפל.

דילמה קלינית שכיחה נוספת נוגעת לנושא הבגידה. כאשר בגידה מן העבר נחשפה ושני הצדדים מעוניינים להבין את פצע ההיקשרות ולעבד את הטראומה, טיפול זוגי ממוקד יכול להיות מענה מתאים. לעומת זאת, כאשר אחד מבני הזוג מנהל קשר מקביל פעיל בהווה ומסרב להפסיקו, או משתף על כך בפגישה האישית תוך דרישה לסודיות, המרחב הטיפולי המשותף מרוקן מתוכן. לכן חשוב להציג מראש, כבר בתחילת התהליך, מדיניות ברורה לגבי סודות שנמסרים בפגישות האישיות. איננו יכולים לשמש שותפים להסתרה שפוגעת בזכותו הבסיסית של הצד השני לקבל החלטות מושכלות על חייו.

אתיקה ומעשה: איך מתקשרים את הסירוב להמשך הטיפול ואיך מפנים?

הודעה על אי-התאמה להמשך טיפול זוגי צריכה להימסר מתוך עמדה קלינית איתנה, שקולה ונטולת האשמות, המדגישה את הצורך בהגנה על שלומם של שני בני הזוג. הנימוק הנמסר חייב להיות מנוסח באופן מקצועי שאינו מסגיר מידע מתוך הפגישה הנפרדת ואינו מפנה אצבע מאשימה כלפי הנפגע או הנפגעת. כאשר הסיבה לעצירה היא סיכון לאחד מבני הזוג, ההחלטה והשלבים הבאים נידונים קודם כל עם הצד המאוים בפגישה אישית, כולל תכנון בטיחות, ורק לאחר מכן נמסר מסר משותף, אם בכלל.

בהתאם לכלל הבסיסי של ״ראשית, אל תזיק״ (Primum non nocere), המטפל לוקח על עצמו את שיקול הדעת המקצועי. במקום לומר ״בן זוגך סיפר שאתה מאיים עליו ולכן לא נמשיך״, הניסוח הנכון יתמקד במגבלות המרחב: ״מתוך בחינת הצרכים שעלו בשלב האינטייק, הגעתי למסקנה מקצועית כי בשלב הנוכחי רמת המתח והעומס הרגשי אינה מאפשרת עבודה זוגית אפקטיבית ובטוחה. כדי שכל אחד מכם יקבל את המענה המדויק עבורו, נדרש כעת ליווי אישי נפרד״.

במקביל לעצירת העבודה הזוגית, מוטלת עלינו חובה אתית לספק כתובת להמשך. אם זוהה סיכון של אלימות ושליטה, ההפניה נעשית בנפרד לכל אחד מבני הזוג: הצד הנפגע מופנה לגורמי סיוע ותמיכה ייעודיים לנפגעי אלימות במשפחה, והצד הפוגע מופנה לטיפול ייעודי לאלימות, ולא בחזרה לעבודה זוגית. בישראל, תחום האלימות במשפחה הוא אחד מתחומי האחריות של משרד הרווחה והביטחון החברתי, ובמצב של סכנה מיידית יש לפנות למשטרה. אין צורך לאלתר פתרונות לבד: תפקידנו להוות גשר מקצועי וזהיר אל גורמי הרווחה והטיפול הייעודיים.

העמקת המיומנות הקלינית: ליווי והכשרה למטפלים

זיהוי גבולות היכולת של הטיפול הזוגי, איתור דינמיקות כוח סמויות וניהול מצבי סיכון מחייבים למידה מתמדת, רפלקציה עצמית והדרכה קלינית שוטפת. ככל שאנו מחזיקים במפה תיאורטית ברורה יותר, כך גדל הביטחון שלנו לזהות מתי להתערב ומתי לעצור בנחישות לטובת מוגנות המטופלים.

מטפלים ואנשי מקצוע המלווים זוגות נדרשים לדיוק רב באבחנה המבדלת בין מצוקת היקשרות טיפוסית לבין פגיעה מתמשכת ושליטה. למי שרוצים להעמיק בעבודה עם זוגות מתוך גישה רגשית והתקשרותית, מתקיימת ההכשרה בייעוץ זוגי בגישת EFT: הכשרה מקצועית בגישת EFT מטעם מכון בירן, בהנחיית אמילי בירן, מטפלת ומדריכה מוסמכת EFT. פרטים מלאים על תכנית הלימוד ועל תהליך הקבלה נמסרים בשיחת התאמה.

שאלות נפוצות בקרב מטפלים

הבהרה מקצועית: המידע במאמר זה מיועד להעשרה מקצועית של אנשי מקצוע בלבד, ואינו מהווה תחליף להדרכה קלינית (סופרוויז׳ן), לייעוץ משפטי פרטני או לטיפול. מטפלים ואנשי מקצוע שרוצים להעמיק בעבודה עם זוגות מוזמנים ליצור קשר עם אמילי בירן ולשמוע על ההכשרה בייעוץ זוגי בגישת EFT בשיחת התאמה.